המורה המעירה

הרבה דיבורים על חינוך ועל איך לקדם אותו , הרבה דיבורים על רפורמות ועל תקציבים , הרבה דיבורים על השתלמויות ועל תכניות לימודים ,הרבה דיבורים על תקשוב ועל טכנולוגיה ופדגוגיה , כל זה חשוב וחשוב מאוד  אבל לפני כל זה צריך מי שיאהב ומי שיאמין ומי שיקריב ובשמחה . אני מדבר עלינו על ציבור המורים , איפה אנחנו מלתת בלי לשאול מה וכמה אני מרוויח מזה ? לפעמים אתה רואה כמה מורים /מורות  כאלה שמקריבים מזמנם ומכספם ועובדים באמונה ובשמחה מעל מה שמבוקש מהם ותורמים מכוחותיהם על מנת לקדם תלמידים ויעדים חינוכיים בבית הספר , אני חש הערכה וכבוד כלפיהם ומוריד בפניהם את הכובע .
סיפור על אחת מהמורים האלה פורסם בעיתון ידיעות אחרונות מיום 23/1/12 ,והנה כמה משפטים מהכתבה :

• "המורה המסורה מובילה את תלמידיה להישגים"
• "כשהתלמידים לא מתעוררים בבוקר, ורד פלמנבאום (שם המורה) נוסעת לביתם , מעירה אותם ומסיעה אותם לבית הספר".
• אחד התלמידים:" אם היא לא הייתה , כבר מזמן הייתי עף מבית הספר" 

ומה שבא בכתבה וזה חשוב מאוד שתלמידים מודים כי הרצון שלא לאכזב את המורה המשקיעה מהווה מניע מרכזי למאמץ מבחינתם".


איזה תפוקה חשובה יותר מהדבר הזה ?ומה רוצה מורה שמאמין בשליחותו יותר מזה? 
בהזדמנות זו אני ממליץ מאוד לצפות בסרט "Dengerous Minds" בכיכוב השחקנית "Michelle Pefiffer" אשר משחקת בתפקיד מורה שמכניסים אותה לכיתה שתלמידיה בעייתיים מאוד ואשר באים מרקע סוציואוקונומי קשה במיוחד. ובאמונה רבה ובחכמה ואומץ רב היא מצליחה אתם יפה .
הסרט הזה נותן לנו כמורים כוח ואמונה להמשך הדרך שכל כך אנחנו צריכים.
צפייה מהנה.